גבולות ואתגרים

לא משנה באיזו שפה, כל המומחים אומרים חד וחלק: להתפתחות יותר בריאה, ולחיים יותר קלים להורים, חשוב להציב גבולות ברורים ולא להתפתות להגמיש את הגבולות, כי הילדים תמיד בודקים עד לאן אפשר למתוח את הגבול.
קל להגיד, קשה לביצוע.

הילד שלנו בוכה ומתעקש על משהו באמצע רחוב, בבית אתם רוצים רק חצי שעה של שקט.
אז ניתן להם טאבלט, טלוויזיה, ממתק, רק שיהיה קצת שקט, שנוכל לשמוע את המחשבות שלנו.

תדמיינו תבשיל על האש.
אם נשאיר את הסיר על להבה גבוהה ונפנה את המבט לחצי דקה, התבשיל יגלוש.
אם נכסה את הסיר לגמרי, הלחץ בתוך הסיר יגדל וינסה לדחוף את המכסה.
בבישול תמיד צריך להתאים את גובה הלהבה לפי התבשיל, ירתח אבל לא יגלוש, לכסות אבל להשאיר מרווח לאוויר כדי שהאדים יוכלו לצאת.
אותו הדבר עם הילדים שלנו. הלהבה היא אלגוריה לדרישות שלנו ולאתגרים שאנו מציבים בפני הילדים. הסיר מייצג את הגבולות.

חשוב לדרוש ולאתגר את הילדים, האתגרים נותנים לילד הזדמנות להתפתח ותחושת הצלחה.
לא פחות חשוב מהדרישות, צריך לתת לילד את האפשרות לבטא את עצמו, לדרוש אך לא מעבר לגמת המסוגלות שלו, כדי לא להוביל לתסכול מיותר וירידה בביטחון העצמי.
חשוב להציב גבולות, שילמדו מה מותר ומה אסור, טוב ורע, מתי הזמן לממתק או כל דבר אחר.
לא פחות מהגבולות, חשוב לתת לילדים שלנו תחושה שהם שומעים מידי פעם גם ׳כן׳ כתשובה.
לכן בגבולות שלנו נגדיר מראש מסגרת זמן לטאבלט, או נגדיר מראש זמן וכמות לממתק מסוים.

לגבי סיטואציות כמו בכי והתעקשות באמצע הרחוב, אם נוותר אפילו פעם אחת, זה יפתור את הבכי הספציפי, אבל בפעם הבאה הבכי יהיה חזק יותר, רמת ההתעקשות תעלה והמצב יהיה יותר קשה להרגעה.
לכן, פעם הבאה שנתכנן את היציאה מהבית, חלון זמן קצר גם לילד, אם זה עשר דקות בגן שעשועים או כל דבר אחר שלא ישבש לכם את התכניות מצד אחד וייתן לילד משהו לצפות לו, שגם הוא חשוב.
כך הילדים שלנו ילמדו שהם יכולים לקבל גם בלי לבכות או לדרוש.

בתכנון תשאירו מרווח לבקשה הבלתי נמנעת של רק עוד קצת לשחק ונוכל לתת להם את העונג לשמוע הפעם ׳כן׳.